יום שני, 6 במאי,

2024

 

 

קָתֶדרָלָה

 

סיפור היסטורי ופילוסופי

 

שמי האמיתי והאמיתי הוא כריסטיאן דיז אקסניק מטיל וילאר דומינגז... ובמשפחתי הרחוקה, מצד סבתי, אנו מוצאים שמות כמו שדק, הרמן, גוטליב. יש לי מוצא ספרדי, גרמני, צ'כי, אוקראיני ישן מאוד.

 

המשפחה שלי מצד אבי, ספרדית, קומפקטית יותר. לפני ארבעים שנה טוב היו לנו חברים, מטורו כמונו, אבל במיוחד מגליציה, הדומינגז דה לה טורה. הם עברו לדירה בסברן, ליד אולניי.

 

הם היו " Galleguitos ", כפי שהם נקראים בספרדית. המשפחה שלי הכירה פעם משפחה אחרת, גם היא מגליציה. כולם מתו בתאונת דרכים טרגית ונוראה באותה עת, לא רחוק מטורו.

 

הדומינגז דה לה טורה היו מוזיקאים גדולים מאוד, בעלי מעמד אירופאי. האב, אשתו, שני תאומים, וטרה, אחותם. בקבוצה שלהם היו מתופף, צרפתי וצרפתייה, זמרת טובה מאוד, כמו טרה. הם שרו שירי רוקנ'רול וגיוון, מנוקד בכמה שירים מהרפרטואר הגליציאני. בזמן כותרות הקבוצה "היה פעם למשל". הזדמן לי לראות את ג'ואל, הזמרת של הקבוצה הזו, בבית החולים גונס, כמה שנים לפני התאבדותה. ראיתי אותה בחדר המיון. היא הייתה גברת נהדרת ואמנית צרפתייה גדולה, ממוצא דני נראה לי. שמו האמיתי היה מוגנסן.

 

אחרת זו באמת הייתה קבוצה מאוד גדולה, המתופף שר רוק בפתיחה, שירים של אדי מיטשל. היו להם שני עוגבים אלקטרוניים גדולים, מורה למתמטיקה ולמוזיקה שהשגחה עליהם במהלך קונצרטים, כל מיני כלי נגינה, ומעל הכל לבנות היו קולות מאוד יפים.

 

לגברת דומינגז היו רעיונות קבועים, לה היה בעלה, שגרם לנו לטעום צ'יצ'ס, ופרמין, זקן גליציאני טוב לב. היא סבלה. היא אמרה שלא מגיע לה שיהיו לה שני בנים תאומים מוכשרים. וכשבעלה נפטר, היא לא התנגדה, היא השליכה את עצמה מהקומה ה-7 של המגדל בו התגוררה המשפחה. באמת היית צריך אומץ לעשות את זה. היא עשתה את זה מתוך גחמה.

 

כך הסתיים האפוס של אחת מקבוצות הרוקנ'רול והמגוון הצרפתיות הגדולות, אך עם מוצא גליציאני. ראיתי אותם עם אבי, אחיי, אמי וחברים. הם שרו רוק, רוקבילי, זנים צרפתיים, שירים כמו " Santa Lucia " או " Te canto a Galicia ".

אז אם יש לי מקורות ספרדיים רחוקים, איפה שאנחנו מוצאים דומינגז, הם באמת היו

 

בראש האמנות והזנים שלהם במובן הרחב. שירה היא כהונה, מטרה בפני עצמה, והם היו באמת אמנים גדולים ומוזיקאים גדולים.

 

הקמתי גם קבוצה עם חברים שבאו איתנו לראות אותם בהופעה. אבל זה לא החזיק מעמד.

 

בספרד, ה"קטדרטיקוס" הם חלק הארי של הכמורה. תחת משטר פרנקו, הכנסייה הקתולית

 

 

חיה מאוחדת ומאוחדת. אנשי הדת היו מאומנים היטב. אחרת פרנקו גם התחבר לחילונים, ליהודים, למוסלמים, לפרוטסטנטים. הוא היה בעל הברית הטוב ביותר, אז הוא החזיק מעמד זמן רב יותר מהאחרים.

 

רעיונות רפובליקנים הושמדו, בין אם משום שהם דמגוגיים או משום שהם אוטופיים. עם זאת, מלבד הסוציאליזם, היו לרפובליקה גם שעות תהילה, אך היא לא הצליחה לקחת ולשמר את השלטון בספרד שמרנית ומסורתית. אבי היה יותר דמוקרט, הוא גם היה אחד מגדולי הציירים ומעצבי הלכה של המאה הקודמת.

 

היום החופש הוא טוטאלי, דרגות החופש הפכו חשובות יותר, מכל מיני סיבות.

 

התוקפנות הרוסית מעמידה בספק את הלכידות האירופית, היא מערערת את האינטרסים הלאומיים ומחלישה את השלום בכללותו. שוב, אוקראינה מוקרבת, מושמצת, מואשמת, מושמצת בזמן שכל כך הרבה אוקראינים גורשו בשנים 39-45.

 

הרוסים שברו את המחסומים האחרונים שהבטיחו שלום. היום משלמים לחיילים רוסים כדי לשבור אוקראינית, מעודדים אותם לעשות זאת.

 

זה המקום שבו למדו רבים לעקוף את הכנסייה ואת הוראתה, הקטכזה, המעלות הקרדינליות. מנהיגים פוליטיים הובילו אנשים לקראת מלחמה. זו אסון ואימה.

 

אני שומר על רגישות סוציאליסטית, כי הרעיונות של הימין נמצאים במבוי סתום. עולם מלאכותי העשוי מאחדות ודמגוגיה מאט כעת את הצעדה לעבר השלום. מותו של אחי דוד בשנים 1998-1999, קצת לפני המילניום, הרחיק אותי באופן סופי מהרפתקאות פוליטיות. אנחנו חיים, כמו שאבי אמר,

"בעמק המוות". הסופה הרסה הכל, הגגות, הכל. הסדנה מרוטשת. הגג נתלש לגמרי.

 

השקעה היום תעלה הרבה כסף.

 

כפי שאמרתי לכם, דומינגז דה לה טורה היו קרובים לשיאי המוזיקה הפופולרית האירופית, והחברים שאיתם הלכתי לראות אותם מאוחר יותר לקחו אותי בתורו לראות את אחת מקבוצות הרית'ם אנד בלוז הגדולות של אותה תקופה. אנחנו בעצמנו הקמנו קבוצה קטנה.

 

זו הייתה להקה נהדרת, חלקית אוטודידקטית, ששאבה חלק מההשראה שלה מאריק קלפטון וג'יי.ג'יי. מוסטפה, זמר וסולן ממוצא תוניסאי, כמו שירי מיימון היום, ניהל את המופע. בנוסף, היו עוגב, סולואים סקסופים ומפוחית ​​יוצאי דופן, קטע קצב ונגן בס. קבוצה זו החזיקה מעמד מול להקות הרית'מנ בלוז האמריקאיות או האנגלו-סכסיות הגדולות ביותר, עם סולואים טובים מאוד, במיוחד בצד של כלי הנשיפה.

 

הם טיילו באמריקה והרוויחו יותר משני מיליון בלילה. זה אומר שזו הייתה קבוצה גדולה מאוד, שהתחילה כחובבנים והגיעה כמקצוענית. גם מוזיקה אפשר לכבוש. זו הייתה באמת מוזיקה מודרנית נהדרת.

 

אתמול נסעתי ל-rue de Thorigny, אל Hôtel Aubert de Fontenay, או Hôtel Salé, כדי לבקר במוזיאון פיקאסו הלאומי. לא התחרטתי. כל סוחרי האמנות הגדולים של אותה תקופה היו שם, דניאל-אנרי קאהנוויילר, לאונס רוזנברג והסוחר הגרמני וילהלם אוהדה, שעסק בעיקר ב-Seraphine de Senlis

 

 

. מלון זה תואם לתרומה שנתנה משפחת פיקאסו בשנת

 

1985.

 

במיוחד סוחרים אלו סייעו במימון אמנות מופשטת וקוביזם.

 

ישנן יצירות של פרננד לג'ר, מקס ג'ייקוב, ז'אן מצינגר, טבע דומם מאת אנרי מאטיס, ציורי קיר סוריאליסטיים ומטפיזיים מאת ג'ורג'יו דה צ'ריקו, ויצירות נוספות, צייר ארמני. מוזיאון פיקאסו מעל הכל מאפשר לך להרהר בעבודות הקוביסטיות והמופשטות של פבלו פיקאסו.

 

פיקאסו היה אחד מאמני השמאל הנדירים, אנו יכולים לחוש בבירור את המחקר ביצירתו, את הרצון הזה לברוח מהאקדמיה ולנסות הרפתקאות מודרניסטיות ואקספרסיביות חדשות.

 

אבי, שהיה יותר ימינה, היה מגדולי הציירים ומעצבי הלכה של המאה הקודמת. מארוג'ה, בתו של דודו, שהיה ראש עיריית טורו הרפובליקאי, הייתה גם אחת משניים-שלושה המייסדים של תזמורת הרדיו-הטלוויזיה הספרדית ( RTVE ).

 

היא הכירה מוזיקאים גדולים מאוד, צ'כיים, ישראלים, ספרדיים, גרמנים, כולל נרקיסו יפס שאיתו הייתה מאוד ידידותית, או אפילו דניאל בארנבוים, או אפילו קובוס, המנצח הספרדי שלידו היא קבורה, סלמנקה או יותר נכון מדריד. בערוב ימיה הייתה לה דירה במדריד. 

 

הלכתי להאזין לה בקונסוליה הספרדית שם היא ניגנה בכינור עם פסנתרן צ'כי גדול מאוד. הייתה אז תערוכה על תחריטיו של גויה ופגעי המלחמה.

 

היא ערכה סיורי ניצחון עם התזמורת הלאומית RTVE, עם ראוול, כל הסימפוניות של בטהובן (אחת בכל שלב), הקלאסיקות הספרדיות, טורינה, דה פאלה, אלבניז וכו'. היא נתנה לי תקליט של 33 סל"ד, החמישי של קורט מזור.

 

מארוג'ה הייתה וירטואוזית וכנר נהדרת מאוד, "לה פרוסורה", כפי שכינינו אותה. היא הייתה די שמאלנית וסוציאליסטית עמוקה. אבל הגורל לא חס עליה, כמו אמא היא איבדה את אביה, היא נאלצה לעבוד קשה. הלכתי לראות אותה ב-TMP, שם הופיע אחד מגדולי המצו-סופרן הארגנטינאים בעולם, ששר ברפרטואר הקלאסי הארגנטינאי המדהים הזה. התזמורת סיימה עם ראוול.

 

המשפחה שלי היא משפחה של אמנים. האם יש לנו קשרים משפחתיים עם הדומינגז דה לה טורס? אני לא יודע, אני רק יודע שיש לי גם אבות קדמונים בשם דומינגז. גם הדומינגז דה לה טורה היו מטורו, אז בסברן

 

כיום, אמנים רבים ומגוונים אינם נמצאים שם יותר. מוזיקה פופולרית היא לא קלה כמו שאתה חושב.

 

היום אני רוצה להמשיך את המסורת המשפחתית האמנותית הזו. אבל בשביל זה אצטרך לפתוח מחדש סדנה כדי להמשיך בלכה ודקורציה, מקצוע קשה ונדיר

 

. חסרים לי האמצעים לעשות את זה, והבנקים די נרתעים מללוות כסף. מצד שני, אנחנו כמעט רבע מהדרך למאה ה-21. עלינו לנסות להקרין את עצמנו אל העתיד ולצפות אותו.

 

בעבר עבדתי כעשר שנים עם אנדרס סריטה, אחד מבניו הרוחניים של סביקאס. הוא היה אז אחד מגדולי גיטריסטי הזמברה בעולם. אני עדיין זוכר את הקונצרט הזה של מנואל טורס ב-1982, כשהחליף את צ'אנו לובטו. טנור עצום שכיסה את הקהל לאורך קילומטרים.

 

זה גם הקסם של המוזיקה. אנחנו לא מכתיבים מוזיקה, אנחנו חיים אותה והיא חיה בנו. מוזיקה היא שפה אוניברסלית.

 

 

כריסטיאן דיז